עוד פרק של חתונמי, עוד פרידה אמוציונלית: חיה ומור החליטו - או יותר נכון, מור החליט - לסיים את הסיפור. אבל לפני שנדבר על הזוג שוויתר, צריך לדסקס את שאר הזוגות שממשיכים. התעלומה הכי גדולה היא עדיין אולה, שטוענת שהיא מתחילה לראות משהו מעבר. אני, מן הסתם, לא מאמינה לה, והייתי משלמת כסף בשביל לראות איך היא מדברת על אופיר כשלא מכוונות אליה מצלמות. אז כן, אמנם התהליך שקורה בפרק ששודר אתמול (שני) נראה כמו תהליך של התקרבות, אבל אני מבקשת להדגיש את המילה לכאורה.
אז הנה תקציר האירועים המתוקן: אולה לכאורה חושבת שאופיר (אופירי) חמוד, והם נוסעים לחופשה שהיא לכאורה זוגית כדי לחגוג את היומולדת שלו, ולכאורה הם גם די נהנים שם. שם, אגב, זה בירושלים - ואולה, כמעט כאילו היא הייתה מודעת כבר אז לבדיחות שעוד יריצו עליה כשישודרו הפרקים, עונה לצופים בתגובת נגד ומכריזה ש"לא קר בירושלים כשאנחנו כאן ביחד, כי אני מביאה את החום". על פניו זה משמח שאופיר מתחיל לקבל החלטות באופן עצמוני, וזה משמח שאולה כבר לא חולמת לנעול את עצמה בחדר אחרי ארבע דקות בחברתו. אבל אני לא אשתכנע שמתפתח פה משהו רומנטי עד שאני לא אראה בעיניים שלי נשיקה (ויש לי תחושה שאני לא אראה).
עוד חוגג יומולדת בפרק: אסף, שמאז השיבה הביתה אין מאושר ממנו. ובגלל שהוא עצמו מרגיש יותר בנוח, הוא מסיק שגם מינדי מרגישה יותר בנוח - אם כי אני בספק אם הוא טרח לשאול אותה (וגם אם הוא אכן שאל, אני בספק אם הוא טרח להקשיב לתשובה). ככה או ככה, האמת היא שמינדי דווקא די מסתבכת. קודם כל, היא מסתבכת עם התחבורה הציבורית בתל אביב, אבל היא מסתבכת גם עם המחשבות שלה: הקרב המוכר בין המשיכה שלה לאסף לבין הידיעה המעיקה לגבי טיב הקשר שלה איתו. מינדי מרגישה שהגרסה של עצמה שאסף מוציא ממנה היא לא הגרסה המיטבית של עצמה.
אני לא יודעת איך מינדי מתנהגת שלא ליד אסף, אבל אני בטוחה שהיא צודקת. אסף, מצידו, לא מתגמל את הגרסה הלא מצונזרת של מינדי, אלא את הגרסה שמתקפלת בשבילו. וככה נוצר מעגל בעייתי: מינדי לא רוצה לשתוק, אבל אסף הכי מוקסם ממנה דווקא כשהיא agreeable, כשהיא עושה בדיוק מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה. אגב, שימו לב שהוא ממשיך לנסות להגמיש את הגבולות שלה - עם הערות מיניות או עם מגע מול המצלמות - למרות שהוא יודע שהיא רוצה להימנע מזה. וכשהוא דוחק אותה שוב ושוב לפינה, כמו שקרה בבילוי בים, כמעט אין לה אפשרות אחרת מלבד לוותר על העקרונות שלה ולהיענות לו.
ובחזרה ללבטים של מינדי: לא ברור אם הם תוקשרו גם לאסף בשלב מסוים (אם כי נראה שהיא מסתירה ממנו את הסרטים שלה, ומשדרת עסקים כרגיל - אולי זו עוד אחד מהניסיונות שלה לדחוק את מינדי הדעתנית, ואולי היא פשוט לא רוצה להמשיך לנהל שיחות קשות כאלה מול המצלמות). בכל מקרה, בפגישה עם גלעד, אסף מעלה חששות חדשים - סוף סוף הוא מבין שמינדי קצת מעורערת, והוא תוהה מה יקרה אם וכשהוא יגיד לה "אני אוהב אותך".
נעבור לברק וחן, שפתחו את הפרק בביקור ראשון (רק עכשיו?) בדירה של ברק בקיבוץ החותרים. אפשר היה לחשוב שזה יהיה בילוי רומנטי ומרגש, אבל לא: ברק, משום מה, השוויץ בפני חן בכל אחד ואחד מהצמחים שהוא *הרג*, וחן החליטה שזו משימת חייה לגרום לברק להתבייש במקום שבו הוא חי. תראו, האם זה הנכס הכי מרשים שנתקלתי בו? כנראה שלא, אבל אפשר להסכים שהשייד הפסיבי-אגרסיבי של חן היה מיותר לחלוטין. מה גם שלא ברור מה היא ניסתה להשיג בזה. הרי זה לא אסף, שמנסה לשכנע את מינדי להעתיק את חייה לתוך החיים שלו, ולתוך הדירה שלו. במקרה של ברק וחן, ברור לשניהם שגם אם הם יישארו ביחד אחרי התוכנית, הם לא יכולים לגור ביחד בדירת חדר וחצי.
אבל אלה הבעיות של חן וברק העתידיים. הבעיות של עכשיו הן שני סעיפים של אותו הנושא: הם לא מצליחים לנהל שיחה אמיתית על התחושות שלהם, כי אף אחד מהם לא מסביר מה הוא צריך - ואולי אף אחד מהם לא באמת יודע מה הוא צריך. חן, מצידה, טוענת שהם תקועים מבחינת "הרגש" (שם קוד מאוס, לדעתי האישית), אבל בעצם היא לא מסבירה בדיוק מה היא רוצה, או מה חסר לה. ברק, מצידו, "מגדר לעצמו איזה רגשות סביר לפתח בפרק זמן כזה או אחר", או בקיצור, עדיין מתנסח כאילו הוא מנצח על מבצע צבאי. האמת, נדמה לי שכל הטיפול שבעולם לא יוציא את ה"גב-גבר" מברק - גם לא הטיפול שהעניק לו החבר החפרן שלו, שהגיע להופעת אורח. לחמול את חן או לחמול את ברק? אני בעד לחמול אותנו הצופים (אגב, בכלל אומרים "לחמול על" ולא "לחמול את", אבל אתם עוד לא מוכנים לשיחה הזו).
הגיע הזמן לדבר על חיה ומור, בפעם האחרונה בהחלט. אחרי סצנת המזוודות שחתמה את הפרק שעבר, בפרק הנוכחי חיה מספרת מה קרה שם - ואם חשבנו שהשיא זה לצוות על זוגתך לנגב פיפי מהרצפה בזמן שאתה מעשן במרפסת, אז לא, מתברר שהשיא זה לגרש אותה מהדירה ב-12 בלילה ולומר לה שהיא יכולה לקחת את כל החפצים שלה בשתי נגלות. ושוב, אני לא באה בטענות למור על הרצון שלו להיפרד. מותר לו. אבל כנראה שאפשר היה לבצע את הפרידה אחרת. לצורך העניין, מור לא היה קורס אם הוא היה נפרד מחיה בבוקר שאחרי מפגש הזוגות, ולא ממש באותו הלילה; הוא גם לא היה קורס אם החפצים שלה היו נשארים בדירה שלו עוד יום או יומיים.
אבל ניכר שמור כבר לא חשב בהיגיון בשלב הזה (לא שזה תירוץ למשהו). גם בפגישת הפרידה עם גלעד, מור מתנהג כמו מור של הפרקים הראשונים: עצבני, חסר סבלנות, ילדותי. הוא מקפיד שלא לתת לגלעד לסיים אף משפט, ובקושי מסכים להכיר בעובדה שחיה באמת לא הרגישה בנוח עם זה שהכלב שלה השתין לו בדירה. גם חיה, בפגישה הזו, מראה שוב צדדים פחות מחמיאים שלה. כי במקום להעמיד את מור במקום על היחס הלא מכבד שלו כלפיה, היא מנצלת את המעמד לא רק כדי לבקש ממור סליחה, אלא גם כדי לומר לו תודה. יש על מה, אמנם, אבל לא מגיעות לו המילים הטובות האלה כל עוד הוא לא מעניק לה מילים טובות מהצד שלו (כן, למרות שנפרדים).
החום והחיבה הגיעו דווקא בסיום הסשן עם גלעד, כשחיה ומור יצאו לפארק קריית ספר האהוב כל כך, ודפדפו בהתרגשות באלבום התמונות מהחתונה שלהם. מעניין היה לראות את ההתפתחות של הסצנה הזו. בתחילתה, מור היה ורבלי יותר; חיה לא אמרה יותר מדי, אולי כי היא ידעה שאם היא תפתח את הפה היא לא תצליח לסגור אותו. ואכן, זה מה שקרה. חיה לא רצתה לחשוף את עצמה, אבל ברגע שבו היא נחשפה היא נסחפה. כלומר, היא הסגירה בפניו את האמת - שהיא עצמה בשום אופן לא רצתה בפרידה הזו. אבל היא לא היחידה שעצובה. גם מור עצוב: הוא לא מעוניין בחיה באופן רומנטי והוא לא מעוניין לשמור שבתות, אבל לא סתם הוא מתחפר בתוך החיבוק שלה במשך כל כך הרבה זמן. הוא כנראה יודע בתוך תוכו שיהיה לו קשה (על גבול הבלתי אפשרי) למצוא מישהי מסורה כמוה, ועל האובדן הזה הוא מבכה למרות הכל.
תגובות