ל"החברים והשכנים שלך" (Your Friends and Neighbors) יש קטע מדהים: אין לה קטע. הדרמה החדשה של אפל TV פלוס, עם נער הפוסטר ג'ון האם, היא אך ורק הדבר הזה - דרמה. בלי מדע בדיוני, בלי טוויסט חייזרי, בלי תעלומת רצח, בלי מיתולוגיה פנימית ובלי להתבסס על זיכיון קיים. חזון אנושי אחד של יוצר אחד, במקרה הזה ג'ונתן טרופר ("באנשי", "לוחם"), שהאמין שכתיבה מקורית טובה יכולה לייתר את כל הפעלולים הטלוויזיוניים שבעולם. והוא צדק, גם כי הסדרה חודשה מראש לעונה שנייה וגם כי עכשיו אפשר לצפות בה ולהבין מה הוא רצה.

ומה שטרופר רצה זו דרמה על משבר אמצע החיים, כזו שהסחות דעת קלות לכיוון הפשע (ובהמשך גם המסתורין) לא באמת מהותיות עבורה. האם מגלם את אנדרו "קופ" קופר, מנהל קרן גידור מפרבר ניו יורקי שפרשה מקצועית-מינית - הוא שכב עם עובדת זוטרה ממנו, אבל הם בכלל לא הכירו לפני זה והכל היה בהסכמה - היא שעת כושר לזרוק אותו מהעבודה. אין עבודה, אין משפחה (כי כמובן שאשתו בגדה בו עם חבר טוב), אין כסף (כי כמובן שהחבר ההוא עבר לאחוזה וקופ עצמו נזרק לבית שכור) ואפילו תא המטען של רכב היוקרה שלו נפתח כל הזמן בלי סיבה. כדי לשמור על אורח החיים הקיים שלו, ואולי סתם כדי להרגיש חי, קופ מתחיל לשדוד פריטי יוקרה מהבתים של חבריו ושכניו. ולמרות שזה נשמע כמו הבטחה לדרמת פשע, יהיה לא הוגן לקרוא לה ככה. השודים לא מורכבים או מהווים את מוקד העניין, והסאטירה והקומדיה מפציעות אף הן כתבלין בלבד בפרקים שנמסרו מראש לביקורת וטרם שודרו. בסוף, כאמור, זו דרמה-דרמה.

הכל מתחרבן לגיבורי "החברים והשכנים שלך", שבין מפיקיה ויוצריה נמנה קרייג גילספי ("אני, טוניה"), אבל זו עדיין סדרת פיל-גוד ברוחה. כי גרושתו של קופ (אמנדה פיט) עדיין שומרת לו פינה חמה בלב, כי המאהבת שלו (אוליביה מאן) תמיד חוזרת בסוף, כי למרות ההפקה העשירה והסיכונים המזדמנים עדיין אפשר לראות בה סבוניית פרברים לסגירת יום נוחה. גילספי מוסיף ל"החברים והשכנים שלך" מנה מבורכת של מודעות עצמית, לרבות הפתיחה שממש מנגנת על קלישאת ה"אתם בטח תוהים איך הגעתי לכאן", והאם מצוין כרגיל בתור האיש שאף אחד לא יחשוד בו כי הוא אחד מהחבר'ה. או לפחות היה. 

בין לוטוסים לבנים ויתר סדרות שנאת העשירים, "החברים והשכנים שלך" רוצה שדווקא נגלה כלפיהם אמפתיה. העושר שלהם ניכר ומנקר עיניים, כשגם המשברים הכלכליים של חלק מהגיבורים לא מעוררים איזושהי הזדהות, רק שבתוך הבתים הדרמות המשפחתיות הן אוניברסליות למדי. למעשה, אפילו המניע מאחורי השודים שקופ מבצע הוא חלק ברור מהאמירה הכוללת שלה: השעונים, התיקים ובקבוקי האלכוהול שהגיבור הנואש שודד הם דברים שהחברים והשכנים שלו כל כך התרגלו אליהם, שהם כבר לא שמים לב אליהם. הוא אומנם לא עשיר כמוהם בנקודה הזאת בזמן, אבל חווה את אותו הדבר עם החיים עצמם. האפתיות של קופ היא הפריזמה שדרכה "החברים והשכנים שלך" מתבוננת על משבר אמצע החיים, נושא שכנראה לא ייגמר לעולם, ומתוך חוסר האכפתיות הזה צומחת סדרה שאי אפשר להישאר אדישים אליה.